קרדיט: Ales Me / Unsplash
- תשאלו את דקנטר
- עיקרי הדברים
- מגזין: גיליון יולי 2020
מייקל אורמה, בדוא'ל, שואל: אני תמיד קורא שגפנים 'לחוצות' - מורעבות מים או חומרים מזינים שונים בקרקע - מייצרות את היין הטוב ביותר. למה?
מה בעצם הגפנים עושות בנסיבות אלה שהופך את המיץ המותסס של הפירות שהם מייצרים ל'טוב יותר '?
סטיב סמית 'MW, מנצח יין וגפנים בסמית' אשת 'ועמק הפירמידה בניו זילנד, מגיב: בואו נחשוב כמו גפן! הסיבה שלי לקיים היא לא לייצר יין, אלא לקבל את הענבים שלי בשלים ככל האפשר, מה שימשוך ציפורים לאכול את הענבים שלי, כך שהם יפיצו את הזרעים שלי והמין שלי ישגשג.
אם החיים קלים מדי, בקרקעות פוריות עמוסות לחות, הנטייה שלי היא לזרוק את כל האנרגיה שלי (סוכר) לתוך יורה ועלים צומחים, כי נראה שאין שום סיכון לחיי, אז אני יכול גם לפרוח איפה שאני נמצא - לא צריך לשלוח אנרגיה לענבים, כי אני לא צריך את הציפורים.
אם אני צומח במרחב פחות פורה והמים קצרים, אני חושב שאני צריך לצאת מכאן כי אני עלול למות. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לא לגדל עלים, אלא להכניס את כל האנרגיה לענבים ולהפוך אותם למתוקים וטעימים לציפורים, ואז הזרע שלי נמרח.
מתוק וטעים לציפורים פירושו נהדר גם לייצור יין: פשוט ככה. מכאן מגיע המונח 'גפן נאבק מכין את היין הטוב ביותר'.
אבל זה קו דק. יותר מדי מאבק פירושו סוכר סופר גבוה (או בלי סוכר, כי כל העלים שלי נושרים!), אין חומצה, טאנינים קשוחים, טעמים קלושים מעט מדי מאבק, מעט מדי סוכר, חומצות גבוהות, יינות דקים.
כל זן, שורש ואתר הוא מאבק שונה בתקופות שונות של עונת הגידול נותן מענה שונה.
זו אומנותו של הווירטרון להשיג זאת, והביטוי אמור להיות 'מאבק קטן על גפן עושה את היין הטוב ביותר'.
שאלה זו הופיעה לראשונה בגיליון יולי 2020 בַּקבּוּק מגזין.
